החלטה בתיק רע"א 3567/13

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל והשופטות וילנר וטאובר) מיום 15.4.13 בע"א 47902-10-12, בגדרו נדחה ערעורן של המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת קראי-גירון) מיום 30.8.12 בת"א 8045/05. הורתו של ההליך דנא בתביעה לביטול הסכם, השבה ופיצויים שהגישה המשיבה כנגד המבקשות.    

רקע

ב.       זוהי תמצית העובדות, העולות מפסקי דינן של הערכאות הקודמות: בין המבקשות (המוכרות) לבין המשיבה (הרוכשת) נחתם, ביום 1.2.04, הסכם למכירת חנות ומחסן הידועים כחלקה 128/1 גוש 10796 בחיפה. לפי סעיף 6 להסכם, תמורת המכר עמדה על 425,000 דולר ארה"ב. בכתב תביעה שהגישה המשיבה בבית משפט השלום (ת"א 8045/05) נטען, כי שילמה את החלק הראשון של התמורה בסך 150,000 דולר ארה"ב (בתוספת מע"מ) ובעד כך הונפקה לה חשבונית מס על ידי המבקשות (נספח ד לכתב התביעה) וכן נרשמה הערת אזהרה לטובתה. עוד נטען, כי המבקשות הפרו את התחייבויותיהן החוזיות באשר לא המציאו למשיבה מסמכים לצורך נטילת הלוואה מובטחת (שתשמש לתשלום יתרת התמורה), וכי שעבוד שנרשם על זכויותיהן של המבקשות בנכס לא הוסר מחמת קיומו של חוב גדול לבנק. לפיכך, עתרה המשיבה להשבה בסך 669,000 ש"ח, לתשלום פיצוי מוסכם בסך 42,000 דולר ארה"ב ולהצהרה על בטלותו של ההסכם. בכתב הגנתן טענו המבקשות, כי המשיבה לא שילמה את תמורת התשלום הראשון, וכי חשבונית המס הונפקה על מנת להוליך שולל את הבנק בנוגע ליכולתה הפיננסית של המשיבה. כן הגישו המבקשות כתב תביעה שכנגד, בו עתרו לתשלום הפיצוי המוסכם.

ג.       בפסק דין מפורט מיום 30.8.12 קיבל בית משפט השלום (השופטת קראי-גירון) את תביעתה של המשיבה, על שלושת הסעדים שנתבעו בה. נקבע (עמ' 10), כי "מבלי שיהיה צורך לבסס ההכרעה על הערכת מהימנות העדויות שנשמעו בפני בלבד אני סבורה כי משורת מסמכים שהוצגו בפני כמו גם מהתנהלות הנתבעות [המבקשות - א"ר] לאחר חתימת ההסכם לגביה אין מחלוקת בין הצדדים ומהתנהלות עו"ד לסרי אשר שימש בא כוח שני הצדדים לעסקה כי גרסת עטרה [המשיבה - א"ר] הוכחה. הוכח כי בוצע תשלום ראשון על פי ההסכם בין הצדדים, ובהתאמה פעלו הצדדים במשך כשנתיים בהנחה כי ההסכם ביניהם תקף". בית משפט השלום נדרש בין היתר להוראות ההסכם, לכבישת טענותיהן של המבקשות ולרישומה של הערת האזהרה על שם המשיבה. כן נדרש בית משפט השלום לחשבונית המס שהונפקה על ידי המבקשות; בהקשר זה נאמר (עמ' 12), כי "על המבקש לטעון כנגד תקפות מסמך זה ... נטל ההוכחה". נאמר, כי "נשמעו בפני רק שתי עדויות ישירות של המשתתפים בפגישה בה נטען כי בוצע תשלום ... מדובר בעדויות בעלי דין. גם אם אאמין לשתיהן במידה שווה אין בעדות הנתבעות כדי להרים את הנטל המוכח עליהן להוכיח שהאמור בקבלה שהוצאה על ידן אינו משקף את המציאות". עוד נאמר, כי קיים קושי "לאמץ את גרסת הנתבעות באשר לנסיבות הוצאת הקבלה משום שהנתבעות כמתואר לעיל נתנו מספר גרסאות להתנהלותם ואף גרסה שהושמעה לא היתה עקבית" (אמירה זו נשנתה בעמ' 17 לפסק הדין). בית משפט השלום (עמ' 14) זקף לחובתן של המבקשות אף את אי הצגת מאזן שנת 2004, שלפי הנטען הופיעה בו המשיבה ברשימת החייבים. בית משפט השלום הטעים, כי "קבלת גרסת הנתבעות תביא את בית המשפט לאשר התנהלות בה בחרו הצדדים לפעול בדרכי רמייה והטעיה כדי להביא בנק להלוות כספים לתובעת לצורך ביצוע תשלום עבור רכישת זכויות בנכס תוך הצגת מצגי שווא. קבלת גרסה כזו וקביעה כי היא עדיפה על תוכנו של מסמך בכתב המאשר ביצוע תשלום בנסיבות אלו אינה סבירה, אינה נכונה וסותרת מדיניות משפטית ראויה". המבקשות חויבו בהוצאות בסך 65,000 ש"ח.

ד.       על פסק דינו של בית משפט השלום עירערו המבקשות לבית המשפט המחוזי (ע"א 47902-10-12). בפסק דין מיום 15.4.13 (סגן הנשיאה גריל והשופטות וילנר וטאובר) נדחה הערעור. נאמר, כי הגם שבית משפט השלום לא ביסס את קביעותיו על התרשמותו מן העדויות שנשמעו בפניו, אין בכך כדי לפגום בפסק דינו. נאמר, כי במפגש הרלבנטי בו לפי הטענה שולם התשלום הראשון נטלו חלק שניים בלבד - מר איילון מטעם המשיבה ומר מסיקה מטעם המבקשות - "שהם בעלי עניין בתוצאות הדיון וממילא יש להתייחס לעדויותיהם בזהירות הראויה" (פסקה נ'), וכי אין תימה שבית משפט השלום "נזקק בעיקר למסמכים כתובים". בית המשפט המחוזי ציין (פסקה נ"ג), כי המבקשות לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליהן להראות כי חשבונית המס שהונפקה אינה משקפת תשלום שבוצע בפועל. בית המשפט המחוזי נדרש אף הוא להתנהלותן של המבקשות, לכבישת טענותיהן, לרישום הערת האזהרה על שם המשיבה ולחתימתן של המבקשות על שטרי משכנתא בחודשים יוני-יולי 2004. על כן, כאמור, נדחה ערעורן של המבקשות והן חויבו בהוצאות.

הבקשה

ה.       מכאן בקשת רשות הערעור (בקשה מתוקנת - לפי החלטת הרשם שני מיום 16.6.13), המשתרעת על לא פחות מ-25 עמודים, בה נטען (סעיף 20) כי במסגרת העדויות שנשמעו בבית משפט השלום "קרסה כל גרסתו של מר אילון [מטעם המשיבה - א"ר] ביחס להעברת התשלום הראשון". לטענת המבקשת (סעיף 36), הבקשה מעלה שאלה עקרונית - "האם קיומם של מסמכים, אשר מעידים באופן עקיף ונסיבתי על תשלום תמורה, גוברים על עדות בעל פה של העד העיקרי מטעמו של בעל דין, ובנושאים שהם בליבו של התיק" (ראו גם סעיף 43 לבקשה). נטען (סעיף 46), כי "הערכאות קמא לא נתנו משקל לקריסת הגרסה בעל פה של אביב אילון". עוד נטען, כי "בפסק דינו קובע בית המשפט קמא הלכה, השוללת התייחסות לעדויות של בעלי עניין (ובכללם הצדדים), אך ורק משום שהם בעלי עניין, ובראשם בעלי הדין עצמם" (סעיף 2.2). יצוין, כי בבקשה מועלות לעיפה טענות קונקרטיות, משל המדובר בערעור בזכות בבית המשפט המחוזי.

ו.       ביום 10.6.13 נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשות. נאמר, בין היתר, בנוגע לסיכויי הבקשה כי "עיון בבקשת רשות הערעור כנוסחה היום מלמד, כי זו אינה מעלה שאלה משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים, והיא תחומה במובהק למערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית. אוסיף, כי על פני הדברים קיים קושי (והדברים נכתבים בזהירות), גם מטעמים ברורים של מדיניות משפטית, לקבל את גרסתן של המבקשות (סעיף 11 לבקשת רשות הערעור), לפיה הוציאו חשבונית פיקטיבית על מנת להוליך שולל את הבנק". ביום 23.6.13 נדחתה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע.

הכרעה

ז.       לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים. חרף ניסיונן של המבקשות להעטות על הבקשה אדרת כללית, הנה עיון אמיתי בה מלמד כי היא תחומה באופן מובהק לדל"ת אמותיהם של הצדדים ולמערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית. לפיכך אין הבקשה באה בקהלם של המקרים, בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

ח.      גם לגופם של דברים לא נמצא מקום להתערבות בפסקי דינן של הערכאות הקודמות. כמפורט מעלה, בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו (פסקה נ'), כי יש להתייחס לעדויותיהם של מר אילון ומר מסיקה "בזהירות ראויה" שכן מדובר בבעלי עניין בתוצאות הדיון. בניגוד לנטען בבקשה, בית המשפט המחוזי לא קבע, בודאי לא באופן גורף, כי "לא תישמענה עוד עדויותיהם של בעלי הדין, אך ורק משום היותם בעלי עניין". אכן, לא קיימת מניעה במשפט האזרחי להכריע על פי עדות יחידה של בעל דין או בעל עניין (השוו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), אולם מטבע הדברים הערכת משקלה של עדות כאמור היא עניין שעל הערכאה הדיונית להידרש לו בזהירות מובנת, ומכל מקום מדובר בהכרעה שבמובהק היא תלוית נסיבות. במקרה דנן קבע בית משפט השלום (עמ' 18 לפסק דינו), כי "גרסת עטרה [המשיבה - א"ר] בדבר ביצוע תשלום ראשון במזומן אושרה הן במסמכים כמתואר לעיל והן בעדות מר אילון אשר לא מצאתי סיבה שלא לאמצה. הגרסה גם אושרה בעדות מר מיקי אילון ובעדות גב' עטרה אילון", וממילא אין ניתן להלום את טענת המבקשות, כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן על יסוד מסמכים בכתב וחרף קריסת גרסתה של המשיבה במהלך עדותו של מר אילון; אדרבה, דווקא בנוגע למבקשות קיימות קביעות מהימנות שאינן מחמיאות, לשון המעטה (ראו, למשל, עמ' 12 ו-17 לפסק דינו של בית משפט השלום).

ט.      בגדר בקשת רשות הערעור שבות המבקשות על הטענה, כי חשבונית המס שהונפקה למשיבה היתה חשבונית פיקטיבית, אשר נועדה להערים על הבנק בנוגע למצבה הפיננסי של האחרונה. הערכאות הקודמות זקפו טענה זו לחובתן של המבקשות, ובדין עשו כן. מטעמים ברורים של מדיניות משפטית, אין לקבל מכל וכל את נסיונן של המבקשות להכשיר את שרץ הרמיה הנטענת בגדר ההליך שניהלו עם המשיבה. יידע כל חותם על מסמך שלפי טענתו אינו משקף את המציאות על מנת להוליך שולל את הזולת, כי הוא - הוא בראש וראשונה - חשוף לסיכונים הנובעים ממעשיו ולתוצאותיהם. דברים אלה ראוי גם שיהיו לנגד עיניהם של בתי המשפט בכלל, וכל הנותן דעתו לכך הרי זה משובח.

כללם של דברים

י.       נוכח האמור מעלה, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. כאמור, הבקשה השתרעה על פני 25 עמודים, וזאת בניגוד להוראות תקנה 403(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המורה כי בקשת רשות ערעור תפרט בצורה תמציתית את נימוקי הבקשה. יצוין, כי הודעת הערעור בבית המשפט המחוזי (נספח א3 לבקשה) השתרעה על פני 19 עמודים. סבורני, על פני הדברים, כי מדובר במקרה המצדיק לשקול הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו רע"א 1715/13 ש.ע.ר חברה להשקעות בע"מ נ' שיפר (20.3.2013); רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט (23.4.13)). על כן, תנמקנה המבקשות בתוך שבוע מדוע לא תחויבנה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

           ניתנה היום, ד' באב תשע"ג (11.7.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: